ספר המצוות, מצוות לא תעשה קס״ז

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Negative Commandments 166 ספר המצוות Negative Commandments 168 »

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות אבל פ"ב. סמ"ג לאוין רלד רלה טור י"ד סי' שסט: שלא יטמא כהן למת כדכתיב ויקרא כ״א:א׳ לנפש לא יטמא בעמיו ויש לאו אחר דכתיב על כל נפשות מת לא יבא מיירי בכהן גדול ותניא בת"כ אמור פרשת ב' נאמר' טומא' בכ"ג ונאמרה טומאה בכהן הדיוט: מה כהן גדול חייב בלא יטמא ובלא יבא: אף כהן הדיוט חייב בלא יטמא ובלא יבא: ולא יטמא רוצה לומר טומאת מגע: ולא יבא מיירי בטומאת אהל: וכגון שבא' עליו טומאה וביאה כאחד אז חייב גם בלא יבא כגון שנכנ' בשידה תיבה ומגדל ופרע המעזיבה: אי נמי כגון שהיה חולה גוסס ונפיק נשמתיה כד יתיב שטומאה וביאה באין כאחד: ודרשינן בני אהרן יכול אף חללים ת"ל הכהנים בני אהרן אפי' בעלי מומין אמר ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים: ומסיק פרק חרש שלא יטמאנו בידי': ודרשינן בני אהרן ולא בנות אהרן: ודרשינן בעמיו פרט למת מצוה כי אם לשארו זו אשתו הקרובה ולא ארוסה אליו ולא גרושה לאביו ולאמו לבנו ולבתו מה אביו ואמו בני קיימא אף בנו ובתו בני קיימא: ומה בנו ובתו ראויין לירשו אף אחיו ואחותו ראוי' לירשו: פרט לאחיו ולאחותו מן האם: ולאחותו הבתולה דרש ר' יוסי ור' שמעון וקיימא לן כוותיהו הכי ולאחותו הבתול' פרט לאנוסה ומפותה ומוכת עץ: אשר לא היתה לאיש: פרט לארוסה הקרובה: לרבות נתגרשה מן הארוסין: אליו לרבות בוגרת. לה יטמא: על הודאי הוא מטמא ואינו מטמא על הספק כגון ספק אחיו ספק אינו אחיו: ספק בנו ספק אינו בנו: לה יטמא ואינו מטמא על אחרת עמה פי' לאחר' שאינם מתו הלכך אסור לכהן לכנס בבית הקברות לקבור אביו או אמו כי בחזרתו יטמא לשאר מתים: ואין כהן מטמא לאבר מאביו ר"ל אבר מן החי מאביו ואינו מטמא לקרוביו אלא כשהן שלמים ומת תופס ארבע אמות לטומאה: ואם יש מחיצה מותר: ועל הגוסס פסקו בה"ג ורב אלפס שמותר הכהן לעמוד עליו עד שתצא נפשו: וה"רר אליעזר ממיץ אוסר: וכן רבותינו מאייברא: ואין כהן מטמא לאשתו פסולה ונפקא לן מלהחלו. כהן שנכנס לאהל המת בשוגג והתרו בו ויצא מיד פטור ואם לאו חייב אך אם נכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו באונס ופרע עליו המעזיבה בזה איבעיא לן אי צריך שהייה למלקות ולא איפשיטא לן וי"א דמלקות ליכא דבשהייה אין בה מעשה: כהן שנטמא וחזר ונטמא והתרו בו על כל פעם ופעם לוקה על כולם: ואמרו בפרק קמא דעכו"ם דקיימא לן הלכה כר' יוסי דאמר כהן מטמא לדבר מצוה בטומאה דרבנן: כגון בחוצה לארץ ובית הפר לדון ולערער עם הגוים וצריכים כהנים ליזהר מלטמא בקברי גוים ולא מבעיא במגע ובמשא דמטמא לכ"ע אלא אפי' באהל נמי מטמא דאין הלכה כרבי שמעון אלא הלכה כסתם משנה דמדורות גוים עכו"ם טמאים: וטומאת אהל שהוא מוזהר עליה צריך שלא יאהיל בגופו או בידיו על המת: או שלא יאהיל המת עליו או על א' מאיבריו ולא יכנס תחת דבר הטמא המאהיל על המת או על אחד מאיבריו: וכן לא יגע בדבר המטמא במגע: ולא ישא דבר המטמא במשא: ואלו מטמאין באהל כזית מן המת: וכזית נצל: פי' בשר שנמוח ונקרש: ואם לא נקרש אינו מטמא כי בידוע שלא בא מן הבשר ומלא תרווד רקב: ומין זה אינו מצוי בינינו שאין יכול להיות אלא ו בנקבר ערום בארון של שיש: והשדרה והגולגולת ואבר מן החי: ואבר מן המת שיש עליו בשר כראוי: ורוב מניינו ורוב בניינו פיר' רוב בניין בגוב' האדם שתי שוקיו וירך אחד: ורוב מניין קכ"ה איברים ורובע עצמות ורביעית דם ודם תבוסה מטמ' מדרבנן ואיזהו דם תבוסה צלוב שדמו שותת לארץ ונמצא תחתיו רביעי' דם: כל אלו מטמאין גם במגע: חוץ מתרו' רקב שאינו מטמ' במגע : ואלו מטמאין מגע ובמש' ואינם מטמאי' באהל: עצם כשעורה: וארץ העמים ובית הפרס ואבר מן החי ואבר מן המת שאין עליו בשר כראוי והשדרה: והגלגולת שחסרו וחסרון שדרה כדברי ב"ה חוליא אחת ובגולגולת כסלע: והרבה נקבי' כולם מצטרפים לכסלע הגולל מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במשא פר"שי גולל זהו כסוי הארון: דופק נסרי' שהגולל נשען עליו: ור"ח פירש המצב' זהו הגולל והאבנים שהיא נשענת בהם קרויים דופק והאבנים שסומכין אותו דופק קרויים דופקי דופק ואין כהן מוזהר עליהם ולא על כלי מתכות שנגעו במת: דתניא בכל טומא' שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליה ורוצה לומר שם טומאה : והנוגע בקבר סתו' שיש בו חלל פותח טפח על טפח ברום טפח: הנוגע מן הצדדים טמא ואם אין בו כשיעור הזה טהור: רק כנגד הטומא' שטומא' בוקע' ועולה בוקעת ויורדת: וקבר שהוא פתוח וכן בית ואהל פתוחין ויש בהן טפח חלל מותר לכהן לעמוד עליהם או תחתיהן ופריב"ם מתוך המשנ' חלוקי החלונו' המביאין טומא' בין בית לבית ובין בית לעליה אם הוא חלון העשוי לתשמיש ויש בו טפח על טפח מרובע מביא: ואם מיעטו כל שהוא אינו מביא והוא שמיעטו בדבר שאינו מקבל טומאה ובטלו ואם לא בטלו צריך שיסתום כל החלון ואז חוצץ וחלון העשוי לאורה ובידי אדם וגלוי שיעורו כאיסר האיטלקי שהוא כסלע נירונית: התחיל לסותמו ולא הספיק לגומרו: אם נשתייר אצבעיים ברוחב גודל מביא הטומאה: בפחות מכאן הרי הוא כסתום וחלון שלא נעשה ע"י אדם שיעור כמלא אגרוף של בן אבטיח והוא כראש גדול של כל אדם וחלון העשוי לאויר לשמור גנות ופרדסים שיעורו כמלא מקדח קטן: המת בבית ולו פתחי' הרב' כולם טמאים פי' אם יש דבר הבולט כנגד הפתח או ע"ג הפתח טמאים מפני שסוף טומאה לצאת: נפתח אחד מהם הוא טמא וכולן טהורין: חישב להוציאו באח' מהם או בחלון שיש בו ד' על ד' טפחים מציל ואפי' חישב משימות כדברי ב"ה: ואפילו למפרע: ואם נושא על כתיפו מקל שיש בהיקפו טפ' יזהר שלא יאהיל צד א' על המת מדרבנן: וכל שבמ' טמא חוץ מן השיניים: והצפרנים והשיער שלא בשעת חיבורן הן טהורין הא בשעת חיבורן טמאין: האשה שמת עובר' ונפתח הרחם עד שנרא' ראש הנפל כפקיע של שתי הבית טמא: וכן המפל' שליא הבית טמא: ושדה שנחרש בה קבר אסור לכנס לתוכה ומדורו' הגוי' ששהו שם מ' יום אסור לכנס בתוכן מן הדין: אך עתה יש חזירים בינינו: ומחפשין אחר נבלות לכך נהגו שלא להחזיק טומא': ובפ"ח דאהלו' שנינו יש מביאין הטומא' וחוצצין ויש מביאין ולא חוצצין ויש חוצצין ולא מביאין: לא מביאין ולא חוצצין: ואלו חוצצין ומביאין השידה תיבה והמגדל וכורת הקש וכוורת קנים ובור ספינה אלכסנדרית שיש לה שוליים והם מחזיקים מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש והם הנקראים כלי עץ הבאים במדה: ופשוטי כלי עץ ופשוטי כלי עור ויריעה: וסדין. ומפץ ומחצלת שהן עשוים אהלים ובהמות או חיות בין טמאו' בין טהורות והעוף שקינן בחלון והעושה מקום לבנו בשבלים ואוכלין שלא הוכשרו שאינם מקבלים טומאה וירקות המתקיימות בימות החמ' ובימות הגשמים: כגון האירוס: והקיסו' וירקו' חמור ודלע' יונית והזיזין וגזוזטראות הסככות והפרעות שהם יכולים לקבל מעזיבה בינונית: ואלו הן הסככות אילן המיסך על הארץ והפרעות אבן שיוצאת מן הגדר: ואלו מביאין ולא חוצצין כלי עץ שאינו בא במדה: מפני שהם ככל הכלים ומטמאין: וה"ה לאדם: ויריעה ופשוטי כלי עור: וסדין: ומפץ ומחצלת שאינם עשוים אהלים אלא מתוחים בלבד ואין להם שפוע ואין להם כתלים: ובהמ' וחיה שמתו ואוכלין טמאים ומוסף עליהם ריחיים של יד אדם: פי' שהם בכלל כלי אבני' שאמרנו למעל' שאין חוצצין: ואלו חוצצין ולא מביאין מסכת פרוסה: וחבילי המטה והמשפלות והסריגות של חלונות: פי' שאם היה חלון בין שני בתים וטומאה בבית אחד ואחד מאלו יהי' מתוח בחלון זה לסותמו: אף על פי שיש ביניהם אויר חוצצין: ולא יצטרפו נקבי הסריגות לפותח טפח: פי' מסכת פרוסה היא הבגד קודם שיארוג: והמשפלו' הם קופות שמוציאין בהם זבל ואלו לא מביאין ולא חוצצין הזרעים והירקות שהם מחוברים לקרקע חוץ מן הד' ששנינו וכיפת השלג והברד והגליד והמלח והקופץ ממקום למקום והעוף הפורח: וטלית המנפנפ' וספינ' הצפה על פני המים: קשר הספינה בדבר שהוא יכול להעמידה: וכבש האבן ע"ג הטלית: מביאה הטומאה ואם לאו אינה מביאה והכל טהור: וארובה שהיא באמצע תקרת הבית בין שיש בה פותח טפח בין אין בה פותח טפח: טומאה כנגד הארוב' הבית טהור טומאה בבית מה שכנגד ארובה טהור:

1 טור פתח ↗

כשם שאסור ליגע במת כך אסור ליכנס תחת האהל שהמת תחתיו אפילו הוא גדול הרבה ואפילו לבית אחר או לעלייה אחרת הפתוחים לאותו בית בנקב שיש בו טפח על טפח ובית לאותו בית עד עולם ואם סתם הנקב מותר לו ליכנס לבית האחר שהסתימה חוצצת אפי' לא בטלו להיות שם עולמית וה"מ שסתם כל הנקב אבל אם לא סתם כולו אלא מיעטו מטפח אם נתנו להיות שם עולמית ממעט וחוצץ בפני הטומאה שלא תעבור ואם לאו אינו ממעט ארובה שבין בית לעלייה ואין בה פותח טפח וכזית מהמת למטה בבית כנגדה הבית טהור ועלייה טמאה ב' חדרים פתוחים לבית ובכל אחד חצי זית מהמת ודלתותיהן נעולין הבית טמא והם טהורים ואם נפתחו גם הם טמאין החצר המוקפת זיזין ואכסדראות וטומאה באחד מן הבתים אם כל פתחי הבית וחלונות נעולים טומאה יוצא לתחת הזיזין ואכסדראות ואם נפתח חלון או פתח מצד האחד ואותו של צד החצר כולן נעולות אין הטומאה יוצאה לתחת הזיזין ואם נפתח ג"כ אחד מהן לצד הזיזין הטומאה יוצאה מחבית לתחת הזיזין וכן אם טומאה תחת הזיזין נכנסה מתחתיהן לבית וכן אם הרבה גגין בולטין למעלה על פתחי הבתים וטומאה באחד מהבתים כל הבתים שפתחיהן פתוחים טמאים אסור לקרב תוך ד' אמות של מת או תוך ד"א של הקבר בד"א שאין הקבר מסוים במחיצות גבוהות י' טפחים אבל אם הוא מסוים במחיצות גבוהות י' או בחריץ עמוק י' א"צ להרחיק ממנו אלא ד' טפחים:

1 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא ייטמא כוהן גדול ואפילו לקרוביו, שנאמר "לאביו ולאימו, לא ייטמא" ויקרא כא,יא.

1 הזהיר כהן גדול מהכנס עם מת תחת תקרה ואפילו לקרוביו. והוא אמרו ועל כל נפשות מת לא יבא. וכל זמן שיטמא אפילו לאביו ולאמו לוקה. שם, שם:

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

מצוות רלו, רלז: כהן א גדול אינו מטמא לקרובים שנ' לאביו ולאמו לא יטמא וכן אינו נכנס עם מת באהל אפי' עם קרוביו שנ' על כל נפשות מת לא יבא הא למדת שחייב בלא יבא וחייב בלא יטמא, כיצד נגע או נשא לוקה אחת נכנס לאהל וישב שם עד שמת המת עליו או שנכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חברו ופרע עליו גג השידה והרי הטומאה וביאה באין כאחת ה"ז לוקה שתים משום לא יבא ומשום לא יטמא כדאיתא בנזיר דף מ"ג עוד שם בנזיר דף מ"ז כהן שפגע במת מצוה בדרך מטמא לו ואפי' כ"ג חייב ליטמא לו ולקוברו, בנזיר דף מ"ג ואיזהו מת מצוה זה אחד מישראל שהיה מושלך בדרך ואין לו קוברין והיה הכהן לבדו ואין עמו אחר אפי' קרא שם בדרך אין לו עונה אבל אם כשקר' אחרי' עונין אותו אין זה מת מצוה אלא קורא לאחרי' ויבואו ויתעסקו בו, שם דף מ"ז ואפי' היה עמו נזיר יטמא הנזיר שאין קדושתו קדוש' עול' ולא יטמא אפי' כהן הדיוט היה שם כ"ג וכהן הדיוט יטמא כהן הדיוט ואל יטמא כ"ג וכן ישנו במס' שמחות:

1 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

וּקְרוֹבָיו בְּמוֹתָם:

1 משנה תורה, הלכות אבל פתח ↗

נָשִׂיא שֶׁמֵּת הַכּל מִטַּמְּאִין לוֹ אֲפִלּוּ כֹּהֲנִים. עֲשָׂאוּהוּ כְּמֵת מִצְוָה לַכּל מִפְּנֵי שֶׁהַכּל חַיָּבִין בִּכְבוֹדוֹ. וְכֵן הַכּל אוֹנְנִין עָלָיו:

« ספר המצוות Negative Commandments 166 ספר המצוות Negative Commandments 168 »